במדעי המוח יש תופעות שנשמעות על טבעיות, כאילו הן יצאו מסיפור פנטזיה. היום נדבר על אחת מהן. דמיינו לעצמכם אדם שאיבד יד, ועל אף שכיום היא כבר לא קיימת יותר הוא עדיין ממשיך להרגיש אותה. הוא לא הוזה, לא מדמיין, ולא נזכר בעבר. זה מאוד מוחשי, וכאשר מסתכלים לתוך מערכת העצבים, רואים שהיד החסרה ממשיכה להעביר אותות למוח, ממש כאילו היא עדיין שם!
התופעה המאוד מוזרה הזו נקראת “חישת רפאים”, ומכיוון שלרוב לא מדובר בסתם חישה, אלא בכאב של ממש, נהוג לקרוא לה “כאב רפאים” או “כאב פנטום”. היא נפוצה מאוד בקרב קטועי איברים. לרוב היא מוכרת יותר בקרב אנשים שאיבדו יד או רגל או חלק מהם. אך גם נשים כרותות שד, גברים כרותי פין ואפילו אנשים שעברו כריתה של איברים פנימיים מרגישים לרוב תחושות מאותו איבר אבוד. התופעה לא תלויה בסיבת איבוד האיבר, ולפעמים גם מי שנולד ללא האיבר כלל מרגיש כאב רפאים.
כדי להבין למה זה קורה צריך תחילה לדבר כיצד פועלת תחושת מגע וכאב (“חוש המישוש”). לאורך כל הגוף שלנו פזורים קולטנים שרגישים למגע. הקולטנים הללו יושבים על קצוות של תאי עצב, ובכל פעם שהם מרגישים מגע, הם מפעילים תאי העצב שלהם, ששולחים בתורם את המידע לחוט השדרה ולמוח ומעדכנים אותו על המגע שהתרחש. תאי העצב המדוברים יכולים להיות מאוד ארוכים, משום שהגוף שלהם יושב ליד חוט השדרה, אך קצה העצב יושב באיבר החוש. כך לדוגמה תא העצב שמקבל מידע מבהונות הרגליים שלכם הוא באורך מטר שלם (בערך פי מליון יותר מקוטרם של תאים אחרים), ויש לכך משמעות בעת קטיעת האיבר.
כאשר איבר מסוים (נניח הרגל) נקטע, תאי העצב שמעבירים ממנו מידע לא מתים, הם פשוט נקטעים גם כן (נזכיר: הם הרי מתפרשים כל הדרך מהאיבר עצמו לחוט השדרה, ולכן הם נחתכים בזמן הקטיעה). קצוות העצבים שנותרו באזור הגדם (היכן שהתרחשה הקטיעה) יוצרים מבנה לא טבעי שנקרא “נוירומה”. הנוירומות רגישות מאוד, וגם מגע קל בהן יכול להתפרש ככאב (בדיוק כמו שמגע בכוויה מתפרש ככאב, בגלל עלייה ברגישות). אלא שעל אף שהנוירומות נמצאות בגדם עצמו, צריך לזכור שהתאים שלהם במקור היו אחראים להעביר מידע מהאיבר הקטוע שכבר איננו ולא מהגדם, ולכן כשהנוירומות מפעילות את התאים הן בעצם שולחות למוח מידע על כאב באיבר שלא קיים!
מעבר לכך במערכת העצבים עצמה, שמקבלת את המידע מהיד, קורים גם כן כל מיני שינויים שאנחנו עדיין לא מבינים עד הסוף, למשל ירידה באותות שאמורים לדכא את אות הכאב בחוט השדרה. אלא שעם הזמן קורה במוח עצמו שינוי מעניין נוסף. האזור בקליפת המוח שאחראי על עיבוד המידע מחוש המישוש מחולק לתתי אזורים שכל אחד מהם אחראי לעבד מידע שמגיע מאיבר אחר בגוף. ברגע שאיבר מסוים נקטע, בעצם אין צורך באזור שלו במוח. מה שמעניין הוא שעם הזמן אזורים סמוכים “משתלטים” על חלקים מהאזור של האיבר הקטוע במוח, ובעצם האזור משנה את הפעילות שלו ומתחיל לעבד מידע של איברים אחרים. אולי זו הסיבה שבגללה קטועי איברים מרגישים לפעמים שהחישה באיברים אחרים בגופם משתפרת.
יש כל מיני דרכים לטפל בכאב פנטום. למשככי כאבים יש השפעה חשובה מאוד. הרבה פעמים עם הזמן גם הכאב הולך ונחלש ואפילו נעלם. מאחר שאנשים שמרכיבים פרוסטטות שאמורות להחליף את האיבר הקטוע מדווחים שהם הרבה פחות מרגישים כאב, יש כיום נסיונות לפתח שיטות טיפול שמבוססות על יצירת תחושה שהאיבר הקטוע קיים. למשל באמצעות שימוש במראות והנחת האיבר המקביל מולן, ולאחרונה גם באמצעות שימוש במשקפי מציאות מדומה.
hemis.fr