המשותק שלמד לתקשר עם הסביבה באמצעות המוח

ALS היא מחלה ניוונית קשה בה תאי העצב שאחראיים על הפעלת השרירים מתים בהדרגה. לכן, לאט לאט המטופלים מאבדים את השליטה בשרירים, וכשהמחלה הופכת לחמורה מאוד, הם שוכבים משותקים במיטה ללא יכולת לתקשר עם העולם. למרות זאת, ברוב המקרים שאר המוח לא נפגע, והם ממשיכים לתפקד גם אם כלפי חוץ הם לא מראים זאת. אנחנו מייחלים ומפללים לטכנולוגיה שתוכל לעזור להם לתקשר, ומחקר חדש עשוי להיות צעד חשוב בדרך למטרה הזו.

עוד ב-2016 חוקרים השתילו אלקטרודות שקראו את פעילות האזור במוח שאחראי על שליטה בתנועה אצל חולת ALS ובאמצעות טכנולוגית “ממשק מוח-מכונה” הצליחו לאמן מחשב להמיר את פעילות המוח שלה בשעה שהיא מדמיינת שהיא מפעילה את השרירים, להקלדה של ממש שאיפשרה לה לתקשר עם העולם. אלא שהמטופלת בניסוי הזה לא הייתה משותקת לחלוטין והייתה לה שליטה מסוימת בשרירי העיניים והפה.

אבל מחקר חדש שפורסם לפני שבועיים הראה לראשונה הצלחה באדם משותק לחלוטין, מטופל בן 36 שסובל מ-ALS קשה ואין לו יכולת להניע אף שריר כדי לתקשר עם העולם. החוקרים השתילו במוחו את האלקטרודות וניסו גם הם לאמן (אותו ואת המחשב) לקשר בין הפעילות המוחית שלו כשהוא חושב על הנעת השרירים, לבין תשובות “כן” ו”לא” לשאלות, אבל נכשלו לחלוטין.

בשלב הזה החוקרים לא ויתרו ופנו לשיטה אחרת: נוירופידבק. החוקרים השמיעו למטופל צליל ובמקביל הקליטו את הפעילות מהתאים במוח שלו. בכל פעם שקצב הפעילות של התאים עלה, גם גובה הצליל עלה, ובכל פעם שקצב הפעילות של התאים ירד, גם גובה הצליל ירד. קצת מוזר לחשוב שאנחנו מסוגלים באופן מודע לשלוט בקצב הפעילות של תאים מסוימים במוח שלנו, אבל מסתבר שעם הפידבק הנכון ועם מעט אימון המטופל הצליח לשנות את גובה הצליל על ידי שינוי אקטיבי של פעילות התאים במוח (הוא סיפר לאחר מכן שעשה זאת בכך שהוא דמיין שהוא מזיז את העיניים בצורה מסוימת, מה שהוביל לעלייה או ירידה בפעילות התאים).

כעבור פחות משבועיים של אימון, החוקרים הצליחו לגרום למטופל לשנות את גובה הצליל לכל גובה שיבחר. כך היה אפשר להתחיל לתקשר איתו, למשל להציג לו שאלה שניתן לענות עליה ב”כן” או “לא”, ולבקש ממנו, במידה שהוא מעוניין להשיב ב”כן” לשנות את גובה הצליל לגובה מסוים, ובמידה שהוא מעוניין להשיב ב”לא”, לשנות אותו לגובה אחר.

זה עבד כל כך נהדר, שהם החליטו לקחת את זה לשלב הבא, ובמקום שני צלילים שמסמנים רק “כן” או “לא”, יצרו החוקרים צלילים לכל אות באלף בית האנגלי. כעת אם המטופל רצה להגיד משהו, הוא היה צריך להניע את הצליל ב”כוח המחשבה” אות אחר אות וליצור משפטים שבהם הוא יכול היה לתקשר עם העולם. כך הוא הצליח לבקש מהמטפלים שלו לשנות את התנוחה שבה הוא יושב, לבקש לאכול גולאש ומרק אפונה, ולהצהיר שהוא אוהב את הבן המגניב שלו.

לא הכל היה ורוד במחקר הזה, למעשה, רק בכרבע מהימים שבהם עבדו החוקרים עם המטופל, הוא הצליח להפיק משפטים הגיוניים. בנוסף, החוקרים מספרים שחלה נסיגה ביכולתו של המטופל לאחרונה, והוא כבר בקושי מצליח לאיית משפטים ובעיקר עונה על שאלות של “כן או לא”. ייתכן שהסיבה לכך היא רקמת צלקת שהאלקטרודה גורמת לה, אך ייתכן גם שאחרי שנים של ניוון, המוח החולה ב-ALS פשוט לא רגיל לכך שהוא מסוגל להשפיע על הסביבה, ולכן זו פעילות קשה מאוד עבורו.

כך או כך, מדובר בסיפור מעניין שמקדם אותנו בדרך ליכולת לקרוא מחשבות ישירות מהמוח. טכנולוגיה שעשויה לעזור לרבים.

אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, מייקל קניגס ושרה עטיה, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן