פרויקט להבין אבולוציה ממשיך, והפעם נאתגר את דארווין בעצמו בדרך להבין קצת יותר איך אנחנו מתפתחים.
תיאורית הברירה הטבעית מראה לנו שכאשר מתרחש שינוי שמיטיב עם פרטים מסוימים (נניח, מוח יותר גדול), אותם פרטים ישגשגו, הסיכוי שלהם לשרוד יעלה, ולכן הם יביאו יותר צאצאים. מאחר שגם הצאצאים האלה ירשו את השינוי, הם ישגשגו וישרדו יותר ויביאו יותר צאצאים. לכן לאורך זמן התכונה שהשתנתה תתפשט באוכלוסיה, וכך, למשל, המוח של האדם הלך וגדל לאורך הדורות.
אבל האם זו הדרך היחידה שבה מינים יכולים להשתנות? רק על ידי כך שיופיעו בהם שינויים שבהכרח יטיבו עמם? ברור ששינויים שיקטינו את היכולת שלנו לשרוד, דינם להעלם מהאוכלוסיה (כי הרי הפרטים שישאו אותם לא ישרדו ולא יעבירו אותם לדור הבא), אבל מה עם שינויים נייטרלים? כאלה שלא עוזרים ולא פוגעים, עד כמה הם נפוצים?
בשנת 1968 הציע החוקר היפני מוטו קימורה את “תיאורית האבולוציה הנייטרלית”, שלפיה רוב השינויים שמתרחשים לאורך האבולוציה הם לא תוצאה של ברירה טבעית, אלא של שינויים שלא הופכים אותנו למוצלחים יותר או בעלי סיכוי גבוה לשרוד, אלא משאירים את הסיכוי שלנו לשרוד באותה הרמה, אבל בכל זאת משנים אותנו.
ישנם לא מעט דוגמאות לשינויים נייטרלים שכאלה. למשל: נניח שבאוכלוסיה של מין מסוים יש לרוב החיות יש צבע עיניים חום ולמיעוט יש צבע עיניים כחול. צבע העיניים במקרה שהמצאנו לא תורם לשרידות של בעל החיים, לכן הסיכוי של חומים וכחולים לשרוד ולהתרבות הוא דומה. נניח עכשיו שהאי שעליו הם חיים נקרע לשניים ברעידת אדמה. אבל הוא לא מחלק את האוכלוסיה של המין החדש במידה שווה. פתאום באי אחד כמעט כל הפרטים הם כחולי-עיניים, למרות שהם היו מיעוט באוכלוסיה ההתחלתית. אם נחזור לאי לאחר כמה דורות, נראה שפתאום אוכלוסית כחולי העיניים גדולה מאוד ואולי השתלטה על אי שלם. הדבר הזה לא קרה כי עיניים כחולות עזרו לחיות לשרוד יותר, אלא פשוט בגלל אירוע נייטרלי שלגמרי במקרה יצר מצב שבו באי אחד נקבל כמעט רק אוכלוסיה של בעלי חיים עם עיניים כחולות.
זוהי רק דוגמה אחת, אבל המסקנה ממנה מעניינת, והיא שלמרות שאנחנו חושבים שמינים משתנים רק בצורה שעוזרת להם להתאים את עצמם טוב יותר לסביבה, יכולים להשפיע עליהם גם שינויים אקראיים שלא בהכרח יטיבו עמם, אבל עדיין ישנו אותם ואת המין שלהם כולו.
