כולכם ודאי שמעתם על הניאנדרתלים. אותה קבוצת אדם שחיה במקביל אלינו, נבדלה מאיתנו במאפיינים שונים, ונכחדה לפני כשלושים אלף שנה. אך מסתבר שהם לא היו הקרובים היחידים שלנו. הקרובים האחרים, שהתגלו רק בשנים האחרונות, מסתוריים הרבה יותר. וביום שישי האחרון גם נשפך עליהם אור חדש.
הכל החל לפני כעשור, אז התגלו במערת דניסובה שבסיביר מספר שיניים ושבר של עצם זרת. השיניים היו גדולות משמעותית משיניים של אדם מודרני, ולכן החוקרים חשבו שמדובר בשיני ניאנדרתל. אלא שלאחר שהם הצליחו להפיק דנ”א הם גילו דבר מפתיע מאוד: הדנ”א היה שונה משמעותית הן מדנ”א של אדם מודרני והן מדנ”א של ניאנדרתל. בגלל ההבדלים הללו הוחלט להגדיר את הפרטים האלה כקבוצה נפרדת, והיא נקראה בשם “האדם הדניסובי”, על שם המערה בה הם התגלו לראשונה (בדיוק כמו שהניאנדרתלים קיבלו את שמם מעמק בגרמניה בו נתגלו שרידיהם).
מה שמדהים בדניסובים הוא שהצלחנו להגדיר אותם כקבוצה נפרדת, אבל אין לנו מושג איך הם נראים. זו הפעם הראשונה שבני אדם מוגדרים רק על סמך הדנ”א שלהם, ולא על בסיס מאפיינים פיזיים. ישנם כמה שרידים נוספים שהתגלו ברחבי אסיה ו”חשודים” כשייכים לדניסובים, אך עד שיימצא שלד שלם ויצליחו להפיק ממנו דנ”א ולהראות שמדובר באדם דניסובי, לא נוכל לדעת בוודאות כיצד נראו הדניסובים.
אך למרות זאת, אפשר ללמוד המון דברים על הקבוצה המסתורית הזו דרך הדנ”א. עקבות של דנ”א דניסובי נמצאו בדנ”א של תושבי מלנזיה (ניו גינאה והסביבה) ושל האבוריג’ינים באוסטרליה. זה מלמד אותנו שהאדם הדניסובי הזדווג עם האדם המודרני, אותו הוא כנראה פגש ברחבי אסיה לפני שנדחק צפונה לסיביר. דרך הדנ”א אפשר ללמוד שהדניסובים היו מותאמים לחיים בקור ובגובה רב. כנראה שדנ”א דניסובי אפשר לטיבטים להסתגל לגובה של ההימלאיה, ולאינואיטים (אסקימואים) לחיים בחוג הקוטב.
ומה באשר למוח שלהם? לצערנו לא נמצאו עד היום שרידי גולגלות של דניסובים, אבל ניתוח אפיגנטי (של בקרת הדנ”א) תומך בכך שלדניסובים, כמו לניאנדרתלים, היה מוח מוארך ולא כדורי כמו שלנו. לבני האדם המודרנים, בניגוד לשאר מיני האדם, יש מצח גבוה. מאחוריו יושב האזור הקדם מצחי (הקורטקס הפרה-פרונטלי, בלעז), האזור הזה חשוב מאוד לקבלת החלטות, הבנת סיטואציות, תפיסה רגשית ורציונלית, ועוד שלל תפקידים מרכזיים. יש הקוראים לו “החמ”ל של המוח” ויש עדויות שמראות שיש לו תפקיד מרכזי בעיצוב האישיות שלנו. ייתכן בהחלט שחלק מהסיבה שאנחנו הצלחנו לשרוד בעוד שהדניסובים והניאנדרתלים נכחדו נבעה מכך שהאזור הזה גדול משמעותית אצל האדם המודרני יותר מאשר אצל קבוצות האדם האחרות.
ביום שישי האחרון נחשפה תגלית מרשימה נוספת. ניתוח דנ”א של עצם שנמצאה במערת דניסובה חשף כי מדובר בנערה בת כלאיים שנולדה לאב דניסובי ולאם ניאנדרתלית. ידענו שניאנדרתלים חיו גם בסיביר, ואפילו נמצאו שרידי ניאנדרתלים במערת דניסובה עצמה. כעת אנו רואים שהיה ערבוב בין הניאנדרתלים לדניסובים. מעניין גם לראות שאותה בת כלאיים הייתה קרובה פחות לניאנדרתלים מדניסובה, ויותר לניאנדרתלית שנמצאה אלפי קילומטרים משם, בקרואטיה. מאחר שהשרידים הקרואטים מאוחרים יותר, ייתכן שמדובר באוכלוסיה שנדדה מסיביר לאירופה.
סיפורם המפתיע של הדניסובים הוא רק שלב נוסף במהפכה הגדולה שהביא עמו חקר הדנ”א העתיק. היכולת שלנו למצות דנ”א באיכות טובה משרידים עתיקים השתפרה פלאים בשנים האחרונות, והיא מאפשרת לחוקרים רבים (בהם נמצא גם כותב שורות אלה), ללמוד דברים חדשים ומפתיעים לגבי העבר שלנו.
עצמותיה של בת הכלאיים שפורסמו לפני מספר ימים. (T. Higham / University of Oxford)