במכינות קדם צבאיות רבות נרתעים ממדע, וחושבים שאין לו מקום בתוכנית הלימודים שלהם, אבל בעיני מדעי המוח הוא נושא שצריך ללמד בכל מכינה באשר היא.
רוב מי שדוחים את הגיוס בשנה ומגיעים למכינות קדם צבאיות עושים זאת מתוך רצון ללמוד דברים חדשים, לפתח את הזהות האישית שלהם ולהעמיק בה ובקשר שלה לסביבה ולמדינה. איך אפשר לגבש את הזהות שלנו בלי להכיר את מי שאחראי לה ויוצר אותה? המוח שלנו הוא מי שאנחנו, הוא אחראי לתחושות ולהתנהגות שלנו, ולכן הוא פותח צוהר מאוד מאוד מעניין שיכול לספק למכינאים (ולא “מכיניסטים”, כך מסתבר), הרבה חומר למחשבה, והרבה מאוד עניין.
במכינה הירושלמית הבינו את זה, ולאחר שבשנה שעברה הגעתי לשם לכמה הרצאות אורח, השנה הם הזמינו אותי להצטרף לצוות ולהפוך למורה מן המניין. כמעט מדי שבוע נפגשתי עם המכינאים כדי לדבר על המוח. עברנו מסע ארוך ומרתק השנה והקפנו את כל הנושאים החשובים: למדנו איך אנחנו לומדים, ניהלנו ויכוח פילוסופי ומדעי כדי להבין האם קיימת נפש, שיחקנו משחקים שלימדו אותנו איך אנחנו מקבלים החלטות וראינו איך דברים שדיברנו עליהם יחד מתקשרים כל הזמן לחיי היומיום שלנו.
גם עבורי זו הייתה חוויה ייחודית, המכינאים הנהדרים האלה נכנסו לי ללב. חיכיתי באופן קבוע למפגשים שלנו בימי שלישי אחר הצהרים, והם מעולם לא איכזבו אותי. ולאחר שנה שלמה היום מתקיים טקס הסיום של המכינה, והמכינאים יתפזרו לכל עבר, אלה חבר’ה מקסימים עם מוח חריף ולב מזהב, ולאן שהם לא יילכו, הם יעשו המון טוב בעולם.
אני אחזור ללמד במכינה גם בשנה הבאה, וכולי תקווה שאחרי הירושלמית, עוד מכינות יבינו את הפוטנציאל של מדעי המוח, ויחשפו את המכינאים שלהם לתכנים שהם לא ישכחו לעולם. אם מישהו מכם מכיר ראשי מכינות שיתעניינו בנושא, אתם מוזמנים לקשר בינינו ואשמח מאוד לספר להם עד כמה הם ירוויחו.
