אני כותב פה המון על המוח ועל גוף האדם, אבל ידעתם שיש בגוף שלנו תא מסוים שהוא קוסם? רוצים לדעת מהו?
תא דם!!!
מצחיק, נכון? משחק מילים מחוכם ושנון! מה? לא התרשמתם? נו טוב… ניסיתי. אולי עדיף שאשאר במדעי המוח ולא אנסה להיות סטנדאפיסט. בעצם, למה אני מתחבא? הגיע הזמן שאודה בפה מלא: אני מחבב “בדיחות אבא”! הכוונה לאותן בדיחות גרועות במיוחד, שלרוב יש בהן איזשהו משחק מילים טיפשי שלא מעורר צחוק אמיתי אלא בעיקר גלגול עיניים או סינון של איזו תגובה.
אז לגבי הבדיחות האלה, יש איזה מיתוס שברצוני לנפץ: לא רק הן ממש לא גרועות (בעיני…), הן משקפות משהו רחב יותר הנוגע להתפתחות המוח. כן, אני לגמרי לא צוחק, אולי אתכם בדיחות אבא לא מצחיקות, אבל יש קבוצה אחת שדווקא כן חושבת שהן מעולות: ילדים. ובאופן ספציפי – ילדים בתקופת בית ספר היסודי.
על השיפור הדרמטי שמתרחש בגילים 7 עד 11 ביכולת הקטלוג וההבנה של משמעויות מושגים ומונחים כתב ז’אן פיאז’ה, אחד מאבות הפסיכולוגיה ההתפתחותית. אחת ההשלכות של הקפיצה הזו היא היכולת להבין שלמילים יכולות להיות כמה משמעויות, כולל כאלה ששונות מאוד אחת מהשנייה. הפסיכולוג פול מקגי, שעסק לעומק באופן שבו מתפתח ההומור עם ההתבגרות, כתב שאלו השנים שבהן בדיחות אבא עולות לגדולה. כשמספרים לילדים בגיל גן ש”כל האנשים שעובדים בדואר נראים לי אותו הדוור” – הם לא יבינו את הבדיחה, אבל בחלוף כמה שנים משחק המילים הופך מובן ומהנה. יותר מכך, הם עצמם לומדים לספר בדיחות כאלה.
בדיחות אבא הן חלק מתופעה רחבה יותר שנוגעת להומור. כבר לפני חמישים שנה פסיכולוגים שמו לב שהרבה דברים נחשבים מצחיקים עבור ילדים רק בגיל מסוים, שהוא בדיוק הגיל שבו הם לומדים את הקונצפט שעליו מבוססת הבדיחה. בגיל צעיר מדי הם עוד לא מבינים את הרעיון, ובגיל מאוחר יותר הם כבר מבינים אותו טוב כל כך שהוא כבר לא מצחיק. אבל בזמן שהרעיון עוד חדש להם, הבדיחה עובדת מצוין, ומעבר לכך, היא גם מטמיעה את הקונצפט שעליו היא מבוססת ועוזרת לילדים ללמוד ולהתפתח.
הומור הוא כלי מצוין ללמידה, הוא תופס את הקשב ותשומת הלב שלנו, ועוזר לנו לזכור דברים מורכבים בצורה הרבה יותר קלילה ונעימה. ילדים לומדים באמצעות הומור מגיל קטן מאוד, הרבה פעמים בלי שהם בכלל מודעים לכך שהם לומדים. ובדיחות אבא הן כלי מצוין שעוזר לילדים להבין את מורכבות השפה. מאותה הסיבה, הן יכולות לעזור גם למבוגרים במשימות כאלה. אז אם אתם לומדים שפה חדשה, במקום לזעוף על בדיחות אבא, נסו אולי לחשוב על משחקי מילים משעשעים שיעזרו לכם ללמוד את החומר יותר טוב.
השם הסטריאוטיפי “בדיחות אבא” נועד לצחוק על אבות, שהם זקנים ומנותקים ולכן מספרים בדיחות שלא מצחיקות אף אחד. אבל כשאבות מספרים לילדים שלהם בדיחות אבא, הם עוזרים להם להתפתח. כך שבעצם, כשאתם צוחקים על אבות ועל ההומור שלהם, מסתבר שהבדיחה היא על חשבונכם.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, שרה עטיה ושריתי סקויאר, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
“יש לי יש לי” בדיחות אבא מתוך התוכנית “קומדי סטור”