כמעט יובל שנים עברו מאז שסנכרון מחזור בקרב א.נשים נבחן מדעית לראשונה, וזו הזדמנות טובה לשים את השאלה הזו, שמוכרת בציבור כמעט כעובדה מדעית מוחלטת, על שולחן הניתוחים.
בעכברים קיים סנכרון מחזור שידוע בשם “אפקט וויטן”. כאשר קבוצת נקבות נחשפת יחד לזכר, הן קולטות חומר כימי (פרומון) שמופרש בשתן שלו ויוצר תהליך שגורם למחזור של כולן להסתנכרן. האפקט הזה נתן השראה לסטודנטית אמריקאית צעירה בשם מרתה מקלינטוק, שמחוויותיה האישיות העלתה השערה שגם בקרב בני אדם, כאשר נשים חיות יחד תקופה, המחזור שלהן מסתנכרן. חשוב לשים לב שההשערה הזו שונה מאפקט וויטן. אם אצל עכברים הופעתו של זכר היא זו שיוצרת את הסנכרון, מקלינטוק שיערה שהתהליך יכול לקרות גם בלי מעורבות של גברים, אלא רק מנוכחות של נשים נוספות בסביבה באופן קבוע.
כדי לבדוק האם השערתה נכונה, מקלינטוק בדקה 135 סטודנטיות שחיו במעונות הקולג’ שלה. הסטודנטיות נשאלו הן בתחילת השנה והן בהמשכה לגבי זמני המחזור שלהן וכן עם מי הן מתרועעות. מקלינטוק גילתה שהמרחק בין זמני המחזור של נשים שבילו יחד התקצר לאורך השנה, ובעצם התקרב לסנכרון. בשנת 1971, בעודה בת 24 בלבד, היא פרסמה את ממצאיה בכתב העת הנחשב Nature, ובכך ניתן האות לדיון ארוך ועמוק באפקט של מקלינטוק.
בעשרות השנים הבאות פורסמו כמות בלתי מבוטלת של מחקרים שניסו לבדוק את האפקט בעוד ועוד מקומות ודרכים. מקלינטוק עצמה, שמאמינה כי האפקט שלה מקורו בחומרים כימיים שמופרשים מהגוף של אישה אחת ונקלטים אצל אחרת, ערכה מחקר נוסף שבו היא הראתה שהרחת דגימות מבית שחי של נשים אחרות יכולה להוביל לקראת סנכרון מחזור. מחקרים אחרים בחנו פנימיות, זוגות חד מיניים של נשים, אמהות ובנות, ואפילו מחקר אחד נערך בכפרים בדואים בצפון ישראל ובחן אחיות שגרו יחד באותו החדר. נערכו גם מחקרים במגוון חיות, החל מחולדות ועד לאריות. בחלק מהמאמרים אכן מצאו סימנים לסנכרון, אבל בלא מעט מחקרים, כולל כאלה שניסו לשחזר את מחקרה של מקלינטוק, לא נמצאו כלל ראיות להופעה של סנכרון במחזור.
כיצד זה אפשרי? ובכן, מבקרי התופעה טוענים שמה שהממצאים של מקלינטוק לא מעידים על כך שהסנכרון באמת קיים, אלא שההתקרבות בין המחזורים היא מקרית לחלוטין. תקופת הוסת יכולה להמשך בין שלושה לשבעה ימים, ומשתנה בין אישה לאישה, לכן גם באופן רנדומלי ייתכן מאוד שנמצא נשים עם זמני וסת חופפים. כמו כן, גם זמני המחזור כולו אינם קבועים, שתי נשים עם זמני מחזור של 28 ו-31 ימים יתקרבו ויתרחקו באופן קבוע, אבל לעולם לא יוכלו להיות מסונכרנות לגמרי.
מחקר שיצא ב-2006 ניסה לבנות מודל סטטיסטי שיתחשב בעובדה שלנשים שונות יש זמני מחזור שונים כדי לזהות האם בכל זאת בקרב נשים שחיות יחד יש מידה מסוימת של התקרבות. הם בחנו זאת על 186 סטודנטיות סיניות שחיו יחד במעונות, ולא מצאו יותר סנכרון ממה שמצופה ממצב שבו כל מחזור פועל באופן עצמאי.
כיום רוב הקהילה המדעית מאמינה שאפקט מקלינטוק לא קיים, ונשים שחיות יחד לא מסתנכרנות בזמני הוסת שלהן. אבל בכל זאת, לא מעט נשים מוכנות להשבע שסנכרון כזה כן קרה להן. ייתכן שהסיבה לכך היא תופעה שנקראת “הטיית הזמינות“, אנחנו נוטים לזכור מקרים שמעניינים אותנו יותר ולשכוח אחרים, ולכן לפעמים אנחנו חושבים שמשהו מסוים שכיח, למרות שהוא כלל לא. שתי נשים שיקבלו מחזור יחד יזכרו את הפעמים שבהן זה קורה, אבל סביר שמקרים של חוסר סנכרן הן יזכרו פחות, ולכן הן יחשבו שהמחזור שלהן מסונכרן, למרות שזה כלל לא המצב.
אהבתם את הפוסט? בואו לתמוך בבלוג בפטראון ולעזור לי להביא לכם עוד תכנים מעניינים
