השבוע חל יום המודעות לאפליפסיה, וזו אולי הזדמנות טובה להסביר למה ראוי שגם הציבור הרחב יכיר אותה קצת יותר.
חולי אפילפסיה נוטים לסבול מהתקפים שבהם אזור במוח פועל פתאום ביתר ובצורה מאוד לא מבוקרת, הפעילות הזו מתפשטת הלאה ויכולה גם להגיע לכל המוח. כשהדבר הזה קורה, מופיע ההתקף האפילפטי, שאליו מתלווים סימנים שונים שמשתנים בין אדם לאדם (ולפעמים גם לאורך החיים אצל אותו האדם), החל מניתוקים קצרים מהעולם, ועד להתקף הגרנד מאל המפורסם, שכולל נפילה, צעקה, רעידות, קצף רירי שיוצא מהפה (לעיתים הוא גם נצבע בדם כתוצאה מנשיכה של הלשון), ואיבוד שליטה על הסוגרים.
הסיבה שבעיני המודעות למחלה הזו צריכה לעלות היא כי 1 מכל 100 בני אדם בישראל הוא חולה אפילפסיה, כל אחד מכם יכול להתקל באדם שעובר התקף, ולכן כדאי לדעת מה לעשות, בעיקר כי זה לא טריוויאלי, אולי אפילו ההפך ממה שחלקכם יחשבו.
התקף אפילפטי נראה לפעמים הרבה יותר מפחיד ממה שהוא, וברוב המוחלט של המקרים החולה לא נמצא בסכנה כשהוא תחת התקף. כך שלנסות להעיר את החולה, להנשים אותו, למשוך לו החוצה את הלשון או להתערב בהתקף בכל דרך אחרת לא רק שלא יועיל, זה גם עלול להזיק (ולגרום לו, למשל, להחנק).
אז מה צריך לעשות? בדיוק את ההפך. לתת לחולה לעבור את ההתקף כמו שהוא. כדאי ליצור לו סביבה נוחה, להרחיק ממנו חפצים חדים שהוא יכול להפגע מהם, לשים לו כרית מתחת לראש, להשאר איתו עד שהוא מתעורר ולוודא שהכל בסדר, זהו.
מתי כדאי להזעיק עזרה רפואית? בשני מקרים בלבד. אם ההתקף נמשך פרק זמן ארוך מהרגיל (למעלה מחמש דקות), מקרה כזה יכול להיות מסוכן עבור החולה, וכדאי להזמין אמבולנס. מקרה נוסף הוא אם מדובר בהתקף הראשון של אותו חולה, אין סיבה לפנות אותו מיד לבית החולים, אך כדאי לקחת אותו לראות נוירולוג במהרה.
סרטון מקסים של עמותת גן עדן בסגול, שפועלת להעלות את המודעות לאפילפסיה, שמספר במעט מה צריך לעשות במצב של התקף אפילפטי.