האם אגתה כריסטי הייתה חולה באלצהיימר?

אגתה כריסטי היא אחת היוצרות החשובות בספרות הבריטית המודרנית. הקריירה שלה התפרסה על יותר מ-55 שנים, במהלכה כתבה כ-80 ספרים. בשנת 1976 היא נפטרה בגיל 86, בעיתונות מותה הוגדר כ”מוות טבעי”, אבל ברור לכולם שהרפואה ויכולת האבחון היו במקום אחר לפני חמישים שנה בהשוואה להיום. אך האם אנחנו יכולים להגיד בדיעבד משהו על מצבה הגופני? ובכן, מחקר אחד הטיל פצצה כשהעלה את ההשראה שהסופרת המפורסמת סבלה מאלצהיימר.

באלצהיימר, כמו בדמנציות נוספות, יש הדרדרות הולכת ונמשכת ביכולות השכליות. גם יכולות השפה משתבשות. אוצר המילים של החולים נפגע, הם משתמשים בתחביר שהופך ליותר ויותר פשוט, הדיבור “ריק” ללא פרטים ותוכן, וככל שהזמן עובר השפה מצטמצמת יותר ויותר. בשנת 2005 פרסמו קבוצת חוקרים בריטיים סקירה של יצירותיה של הסופרת איריס מרדוק, שאובחנה עם אלצהיימר. הם מצאו שכתביה המאוחרים של מרדוק אכן התאפיינו באוצר מילים עני יותר, ופשוט יותר באיכותו.

המחקר הזה הניע את החוקרים איאן לנקשייר וגרים הירסט לבצע מחקר דומה גם על יצירותיה של אגאתה כריסטי. הם השוו בין אוצר המילים ברומנים לאורך כל הקריירה של כריסטי, משנות העשרים ועד לשנות השמונים לחייה. הקשר שנמצא היה מובהק: ככל שגילה התקדם, כך אוצר המילים של הספרים היה קטן יותר. כך למשל, בספר “פילים יכולים לזכור”, שכתבה בגיל 81, הייתה ירידה של 31% בעושר אוצר המילים בהשוואה ל”יעד לא ידוע” שאותו כתבה 18 שנים מוקדם יותר. ומה לגבי אופי המילים עצמן? חולי אלצהיימר נוטים להשתמש הרבה יותר בכינויי גוף סתמיים כגון “מישהו”, “משהו” או “מתישהו”, ופחות בכינויים שפונים לאדם או אובייקט ספציפי. יותר מאחוז מהמילים שבספריה המאוחרים של כריסטי הם כינויי גוף סתמיים, פי שש יותר מאשר בספריה הראשונים. בנוסף היא נוטה להשתמש בביטויים שחוזרים על עצמם, כמו חולי אלצהיימר אחרים.

יש עדויות נוספות לכך שאגתה כריסטי אולי סבלה מאלצהיימר. המשפחה שלה מספרת שהיא הדרדרה שכלית בשנותיה האחרונות, והביוגרפיה שלה שכתבה ג’אנט מורגן מלאה בסיפורים כאלה. כך למשל מספרת מורגן שבשנותיה האחרונות היה לאגתה כריסטי קשה מאוד להתרכז בעבודה, וכתיבת ספר חדש הייתה מוציאה ממנה את כל כוחותיה. היא הייתה יושבת בגן ומבקשת פעם אחר פעם שיביאו לה כובע נגד השמש, רק כדי לגלות בהפתעה שהיא כבר חובשת כובע שכזה. היו לה התנהגויות אימפולסיביות, היא גזרה את שערה בהינף יד לאחר שטיפחה אותו באהבה כל חייה, והחליטה יום אחד ללכת עם כל הסיכות שברשותה גם יחד. מורגן משתמשת בביטוים כמו “שברירית” ו”בעלת תודעה מעורפלת”, כדי לתאר את השנים האחרונות בחייה של כריסטי.

עם זאת, צריך לקרוא את המחקר בעיניים ביקורתיות. בתחילת דרכה כריסטי כתבה בעיקר לקהל אנין, אך עם השנים צברה יותר ויותר פרסום והתאימה את ספריה לקהל הרחב. כתיבה שכזו מאופיינת באוצר מילים עני יותר. מעבר לכך, חזרה על ביטויים ושימוש בכינויי גוף סתמיים הוא דבר שאנחנו מזהים גם בהזדקנות בריאה, אם כי כמובן שבאלצהיימר התופעה חמורה וקיצונית יותר. חשוב לציין שהחוקרים בדקו בהמשך את כתביהם של סופרים אחרים, כדי להראות שהתופעה שרואים אצל כריסטי אינה אופינית להזדקנות רגילה, אלא להדרדרות קוגניטיבית שעשויה להיות מוסברת על ידי דמנציה.

אז האם אגתה כריסטי אכן הייתה חולה באלצהיימר? כנראה שלעולם לא נדע. אך ההתקדמות האקדמית, השימוש בטכנולוגיה ובשיטות מחקר חדשות מאפשרות לנו להסתכל על אירועי עבר בעיניים חדשות. רק לפני שלושה חודשים פורסם דו”ח זיהוי פלילי חדש שתומך בטענה שהמשורר הצ’יליאני זוכה פרס הנובל פאבלו נרודה הורעל למוות. ואין לדעת מה עוד נלמד בעתיד על העבר שלנו.