“מי גאון של אמא?”
“איפה הכדור? הנה הכדור!
“פה גדול… יאמי יאמי יאמי”
רובכם כנראה קראתם את שלושת המשפטים הנ”ל בטון מאוד מסוים, שונה מאוד מהטון שבו אתם קוראים טקסט רגיל. הסיבה לכך היא שכמעט כולנו מדברים אחרת כשאנחנו מדברים לפעוטות ולתינוקות. הצלילים שלנו גבוהים יותר, הדיבור איטי יותר והטון מתנגן. בשמו המקצועי, הדיבור הזה נקרא “דיבור מותאם לפעוטות”, אבל רבים מתארים אותו בשמות אחרים עממיים יותר כמו “שפת התינוקות”, “הורית” או Baby talk.
דיבור מותאם לפעוטות הוא תופעה חוצת תרבויות. היא קיימת כמעט בכל חברה בעולם. אפילו ילדים (גם בני שלוש או ארבע) משתמשים בו כשהם מדברים אחיהם או אחיותיהם הצעירים. בקרב מבוגרים, לעומת זאת, יש לא מעט שמנסים להניא הורים מלהשתמש בו. הם טוענים כי הוא פוגע ביכולת את הזאטוטים ללמוד את השפה כמו שצריך, שהוא מפשט מאוד את דרך הדיבור והופך אותה לענייה מאוד.
לטענות אלה אין תמיכה מחקרית, אך מנגד, יש לא מעט מחקרים הראו שלסגנון הדיבור הזה יש דווקא את היכולת לסייע לפעוטות ותינוקות ללמוד. בין היתר נמצא כי הדיבור האיטי והטון המתנגן מסייעים לפעוטות להתחבר למילים יותר ולהבין אותן, ואילו הצלילים הגבוהים מושכים אותם להקשיב לדיבור וכפועל יוצא מכך – הם מרוכזים יותר.
כאשר הציגו בפני בני שנתיים וחצי כרטיסים ובהם ציורים שונים וביקשו מהם להסתכל על אחד מהם (למשל: “איפה הספר?”), לטון הדיבור היתה השפעה על התוצאות. ככל שהוא היה יותר “מותאם לפעוטות” – ככה הם הצליחו יותר במשימה. זאת ועוד, במוח של תינוקות זוהתה פעילות מוגברת כשהם שומעים דיבור מותאם לפעוטות בהשוואה לדיבור רגיל.
מה שמעניין הוא שאנחנו לא מדברים ככה רק עם פעוטות, אלא גם עם חיות המחמד שלנו. גם כאן הדבר נעשה במידה רבה של צדק. כלבים למשל קשובים הרבה יותר לדיבור מוכוון פעוטות. ומה לגבי חתולים, שבניגוד לכלבים מתקשרים בצורה מעודנת יותר? מחקר שפורסם בחודש שעבר הראה שגם הם קשובים יותר, ובאופן משמעותי, לדיבור מותאם לפעוטות, אבל רק אם הבעלים שלהם הם אלה שמדברים איתם. כשאדם זר פונה אליהם כך, הם לא ישימו לב באופן מיוחד.
ייתכן שהפנייה שלנו לחיות מחמד בדיבור מוכוון פעוטות נעשית משום שכמו עם הזאטוטים שלנו, גם עם בעלי חיים אין לנו שפה מלאה לתקשורת ברורה. מאידך היא כן מהווה דרך קלה יותר להעביר מסרים ודרך פשוטה יותר לגרום לצד השני להקשיב ולהתרכז. מנגד, במקרה של חיות מחמד, סביר מאוד שהן גם למדו עם השנים להיות קשובות יותר לדיבור מותאם לפעוטות, בדיוק כפי שיללות חתולים הפכו למורכבות יותר מאז שהם החלו לתקשר באמצעותן עם בני אדם וכפי שהם למדו להתאים את ה”מיאו” שלהם כדי שבני האדם שסביבם יספקו את מבוקשם.
בשני המקרים התוצאה היא אותה תוצאה: על אף שדיבור מותאם פעוטות סובל ממוניטין רע, עושה רושם שזו דרך תקשורת יעילה הן עם תינוקות והן עם בעלי חיים.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, שרה עטיה, ותומר כהן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות ותכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
