סדרת הטורפים מכילה את רוב אוכלי הבשר המוכרים מקרב היונקים. החל מאריות ועד לזאבים, מנמיות ועד כלבי ים. אבל מבין כל החברים בקבוצה הנקראת בלטינית Carnivora, יש טורף אחד שהוא דווקא צמחוני: הפנדה. בשעה שכל קרוביו הדובים תרים אחר ציד, הוא מעדיף לסעוד את לבו בבמבוק.
השאלה מה גרם לשינוי הכל-כך קיצוני שהוביל את הפנדות לנטוש את הבשר לטובת צמחים, היא עדיין בגדר תעלומה. אחת ההשערות המרכזיות כיום גורסת שהפנדה התמחה באכילת במבוק מאחר שאוכלי בשר רבים בסביבתו התחרו איתו על מזון. ייתכן כי אדם מהם היה האדם הקדמון, בעת שהלך והתפשט ברחבי בתי הגידול של הדובים באסיה. מעבר לסוג מזון אחר, שהתחרות עליו קטנה יותר או אפילו לא קיימת כלל היא אסטרטגיה מצוינת כדי לעזור לחיות לשרוד בתנאים בעייתיים.
אלא שהשינוי הזה הותיר את הפנדה גם במצב מאוד מוזר של צמחוני בגוף של טורף. מערכת העיכול של אוכלי עשב בנויה כדי לפרק צמחים ביעילות, עם מעי דק ומשמעותי שבו מפורקים הסיבים התזונתיים, חיידקי מעיים מיוחדים וכן אנזימים שעוזרים להתמודד עם חומרים שונים המצויים בצמח. לפנדה, לעומת זאת, יש מערכת עיכול שונה לגמרי. גם כשריצפו בפעם הראשונה את ה-DNA שלו, לא גילו בו גנים מיוחדים שיכולים לעזור לפרק צמחים ביעילות רבה יותר בהשוואה לטורפים אחרים.
אם כך, כיצד דובי הפנדה מצליחים לחיות חיים צמחוניים בתור טורף?
הפתרון הראשון הוא לאכול המון. ענף במבוק לא מספק לפנדה ולוּ שביב מהערכים התזונתיים הטמונים בבשר. לכן, כדי לקבל את הנוטריינטים הרלוונטיים, הוא צריך לאכול הרבה מאוד במבוק. כמה הרבה? 9 עד 18 ק”ג בממוצע ליום. זה אומר שהפנדה מבלה 16 שעות מהיממה באכילה ואת יתר הזמן מקדיש לשינה. הוא איננו עושה הרבה חוץ מלישון או לאכול. אורח החיים הזה חוסך לו המון אנרגיה ומאפשר מטבוליזם נמוך. כשמנתחים את ההרכב התזונתי של הבמבוק מתגלה תופעה מעניינת: הוא עשיר בחלבון ועני בפחמימות – ממש כמו בבשר ציד. המשמעות היא שהפנדות אמנם אוכלים רק צמחים, אבל בחרו צמחים מאוד מסוימים. כאלה שמתאימים יותר לאופי התזונה של טורפים.
נוסף על כך, נראה כי קרו שינויים נוספים שאפשרו לפנדה להתאים את עצמה למצב. חוקרים סינים מצאו כי אצל הפנדות יש יותר גנים שמקודדים לקולטני טעם מר. כלומר, אם לפנדה יש רגישות רבה יותר לטעם מר, הוא יכול לזהות רעלנים רבים שנמצאים בבמבוק ולדעת מתי הוא עלול להיות מסוכן. לא מעט אוכלי צמחים משתמשים בשיטות דומות, כגון חוש ריח מפותח, כדי לזהות את אותם הרעלנים.
הפנדות אולי התפתחו לאכול במבוק כדי להימנע מתחרות עם האדם, אבל בסופו של דבר התחרות איתו היתה בלתי נמנעת. אזורי המחייה שלהם הלכו והצטמצמו ככל שהאדם התפשט עד כדי סכנת הכחדה. התגייסות העולם למאמץ השימור (המראה החמוד של הפנדות בוודאי תרם לכך) נושאת פרי ומספרם הולך וגדל עם הזמן. כיום הוא מתקרב ל-2,000.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, שרה עטיה ושריתי סקויאר, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
אם כך ישנה תקווה לטבעוניים -:)
תודה על הרשומה המרתקת.
אכן סיפור מעניין, אם כי אולי לא כל כך מיוחד. למיטב ידיעתי הדובים הם אוכלי כל ולא טורפים. בקצה אחד של הסקאלה נמצאים דובי הקוטב שאוכלים כמעט אך ורק בשר (בגלל שזה מה שזמין בסביבתם…) ובקצה השני דובי הפנדה, אבל באמצע יש מיני דובים שאוכלים לא מעט צמחים ולא מעט בשר.