הפרס החשוב באמת בעולם המחקר, הלא הוא האיג-נובל, חוגג השנה שלושים. קשה להשאר אדישים לפרס הנהדר הזה, שמוענק מדי שנה לשורה של מחקרים שנשמעים מוזרים מאוד, ובהתחלה אולי יגרמו לנו לגחך, אבל אם נחשוב עליהם מעט, אולי נגיע לתובנות מעניינות. הפרס ברפואה הוענק השנה לשלושה חוקרים מהולנד ובלגיה שאבחנו את תופעת המיזופוניה: אנשים שמתקשים להתמודד עם קולות מרגיזים.
משמעות המילה מיזופוניה היא “שנאת צלילים”. לסובלים ממיזופוניה יש צלילים מסוימים שמשגעים אותם. למשל צלילי לעיסה ומצמוץ שפתיים, נשימות קולניות, הקלדה במקלדת והקלקה על עטים. אלו תמיד צלילים שנוצרו על ידי אדם, ואף פעם לא צלילים שהסובלים ממיזופוניה יוצרים בעצמם.
דיווחים מדעיים ראשוניים על מיזופוניה הופיעו כבר ב-2008. אולם ב-2013 שלושת הזוכים פרסמו מאמר שבו הם הגדירו את התופעה לעומק. התגובה לצליל המרגיז היא לרוב הרתעות וגועל, אבל לעיתים קרובות עלולה להפוך לאגרסיבית כלפי מי שמייצר את הרעש. בין אם מילולית, ולפעמים גם פיזית. חמישה מהמטופלים במחקר הזה סיפרו כי הכו את בני זוגם כשאלו יצרו רעש מרגיז.
המטופלים דיווחו שהתגובה לרעש הרגישה להם לא רציונלית ואף תיארו אותה כאובדן שליטה זמני. כולם סיפרו שהם עושים מאמצים ניכרים כדי להמנע מהצלילים שמרגיזים אותם, בין אם המנעות ממפגשים חברתיים, או הליכה עם אוזניות. רמת הלחץ, החרדה והדכאון שהם מדווחים גבוהה מהממוצע באוכלוסיה.
יותר ממחצית הסובלים ממיזופוניה שהשתתפו במחקר היו מאובחנים עם OCPD, הפרעה אישיותית טורדנית כפייתית. אין לבלבל אותה עם OCD, על אף שיש הרבה דמיון בין השניים, יש לא מעט שוני. אם ב-OCD המחשבות הטורדניות הן מטרד של ממש עבור המטופל, ב-OCPD הן חלק מהאופי והאישיות של המטופלים, והם לא מרגישים שמדובר במטרד ולרוב לא מודעים לכך שמשהו לא בסדר. יש הרבה דמיון בין העיסוק האובססיבי בצלילים המרגיזים לבין האובססיביות שמפגינים מטופלים עם OCPD. לאנשים עם OCPD יש שורה של כללים נוקשים להתנהגות, וייתכן שהתגובה לצליל המרגיז היא מאין תגובה להפרה של הכללים שהם מציבים לעצמם ולאחרים.
עם זאת, איש מהמטופלים עם OCPD לא קישר בין המיזופוניה לבין האופי והאישיות שלו. וכמו כן, התנהגות אגרסיבית אינה סימפטום מוכר של OCPD. לכן עדיין לא ברור מה הקשר בין השניים. יש חוקרים שטוענים שלא בטוח שבכלל קיים קשר כזה, ושהסיבה שנמצאו במחקר הנ”ל כל כך הרבה מטופלים עם OCPD ומיזופוניה היא שמלכתחילה קבוצת הנדגמים הייתה קטנה יחסית (42 מטופלים) ולכן היא אינה משקפת.
ומה קורה במוח במיזופונה? כשסרקו את מוחותיהם של אנשים שסובלים ממיזופוניה ב-MRI, זיהו שבעת השמעת הצלילים המרגיזים, האינסולה שלהם פועלת ביתר. האינסולה היא אזור במוח שקשור לרגשות ומזוהה בין היתר עם תגובות של גועל ולעיתים גם של כעס, שתי תחושות שכאמור רואים לא מעט במיזופוניה
כיצד אפשר לטפל במיזופוניה? שלישית הזוכים חשבו ששיטה שיכולה להיות יעילה היא CBT, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. שיטה שבין היתר חושפת את המטופלים לסיטואציות שבעייתיות אצלם ומנסה להתמודד איתם. במאמר שהם פרסמו לפני שנתיים, הם הראו שמתוך 90 משתתפים עם מיזופוניה שעברו טיפול ב-CBT, בכמחצית מהם נצפה שיפור מהותי בתסמינים.
המיזופוניה היא דוגמה יפה למסר שאיג נובל מנסה להעביר. ברגע הראשון המחשבה על אנשים שמשתגעים מכך שמישהו לועס אוכל לידם נראית מצחיקה. אבל כשמבינים את התופעה לעומק, רואים שיש כאן מצוקה אמיתית שצריך למצוא דרך להתמודד איתה. אני בטוח שהפרס יעלה את התופעה למודעות, יגרום לעוד אנשים ברחבי העולם להבין שהם סובלים ממיזופוניה, ובכך ישפר את ההבנה שלנו את התופעה, ואולי גם יקל על חייהם של רבים.
אהבתם את הפוסט? בואו לתמוך בבלוג בפטראון ועזרו לי להביא לכם עוד תוכן מעניין. פרטים נוספים כאן
בלונים ממסטיקים יוצרים צלילים מרגיזים במיוחד
צילום: Kevin Casey / Invision for Ninte