על אף חשיבותו העצומה, עושה רושם שאפשר להסתדר בלי מוח. כלומר, לנו בני האדם יהיה קצת קשה יותר, אבל יש כמה וכמה חיות שעושות את זה יפה, מדובר במיעוט יחסי, אבל זו הזדמנות טובה להכיר אותם.
לפני שנתחיל, נזכיר שחיות הן רק ממלכה אחת בתוך עולם החי. אצות, פטריות, צמחים וחיידקים הם כמה דוגמאות ליצורים חיים בדיוק כמונו. לאף אחד מהם אין מוח. עם זאת, אין זה אומר שהם לא מסוגלים לחוש את העולם סביבם, להגיב לו, לתקשר עם יצורים אחרים, ולפעמים אפילו לפתח יכולות כמו זכרון.
בקרב בעלי החיים נראה שתאי העצב הופיעו בשלב מוקדם יחסית באבולוציה. יש מעט מאוד בעלי חיים שידוע שאין להם תאי עצב כלל. רבים מהם הם ממשפחת הספוגיים, המערכה הרחוקה ביותר מהאדם הידועה לנו בעולם החי. הספוגיים הם יצורים פשוטים ונייחים שניזונים מסינון המים. אין להם איברים מוגדרים, ובעצם הם מורכבים רק מחמישה סוגי תאים. כך שמוח בוודאי שאין להם.
כשמתקדמים במעלה העץ האבולוציוני לכיוון האדם מגיעים אל הצורבים, שמכילים בין היתר את המדוזות והאלמוגים (כן, אלמוג זו חיה). גם לחיות אלה אין מוח, אם כי כן קיימים אצלם תאי עצב, ובעצם יש להם מערכת עצבים מבוזרת, שמסוגלת לבצע בקרה מקומית אך לא הרבה מעבר לכך. כך שכנראה שכשגיבור הים תופס מדוזה שנפלטת לחוף ומנופף בה לכל עבר, היא לא מרגישה סבל, וכמעט בוודאות שאפילו לא כאב.
במעלה העץ, כשהופיעה הסימטריה הדו-צדית שאופיינית לרוב המינים המוכרים לנו, הופיע גם המוח. במינים רבים אלו בסך הכל כמה תאי עצב שהתאגדו יחד כדי ליצור את מרכז הבקרה הראשי של הגוף, שלא מסוגל לבצע עיבוד מורכב מאוד, בעוד שאצל אחרים כבר מדובר באיבר גדול של ממש עם יכולות מדהימות. אולם, מה שמעניין הוא שבמעלה העץ נמצאים כמה יצורים ש”איבדו” את המוח, כלומר, נראה שבעבר הרחוק לאבותיהם הקדמוניים היה מוח, אבל הם כיום מסתדרים בלעדיו.
בעיני, אחת הדוגמאות המעניינות ביותר היא השרשור. מדובר בתולעת טפילית שחיה בתוך המעיים ונראית כמו שרשרת. מכיוון שהמעיים מכילים את כל הנוטריינטים שהשרשור צריך מפורקים וזמינים, אין לו צורך בשום איבר בגוף, אז הוא ויתר על כולם, נשאר עם קרס שתחזיק אותו בתוך המעי, הרבה מאוד תאי רבייה, וזהו. ככל שהשרשור אוכל יותר, תאי הרבייה מתרבים אחד עם השני ויוצרים עוד חוליות בשרשרת שיכולה להגיע לאורך של מטרים שלמים בתוך מעיו של אדם תמים.
עוד בעלי חיים שאיבדו את המוח הם קווצי העור, שמכילים בין היתר את כוכבי הים, קיפודי הים ומלפפוני הים. הסיפור שלהם מעניין משום שמדובר בבעלי חיים שקרובים אלינו אבולוציונית, למעשה הם המערכה הקרובה ביותר למערכת המיתרנים ובעלי החוליות, אבל בכל זאת אין להם מוח, אלא מערכת עצבים מבוזרת, כמו המדוזות. הם אפילו איבדו את הסימטריה הדו-צדית הכל כך מפורסמת של רוב בעלי החיים לטובת סימטריה מחומשת. גם הצדפות, קרוביהן של התמנונים בעלי המוח המפותח, איבדו את המוח שלהן לטובת מערכת עצבים מבוזרת. כך שגם כשמוציאים מהים צדפה או כוכב ים בחוף טרופי כדי להצטלם איתם, הם לא סובלים. עם זאת, זה הורג אותם, אז בבקשה אל תעשו את זה.
אולי שמתם לב שלא ציינתי פה אף חיית יבשה, ואכן לא ידוע כיום על אף חיה יבשתית ללא מוח. נראה שהסביבה המורכבת ביבשה, והעובדה שתנועה על היבשה היא דבר קשה יותר מאשר בים שמצריך תמיכה נכונה ובקרה משמעותית גרמה לכך שאף בעל חיים יבשתי הידוע כיום למדע לא איבד את מערכת העצבים שלו.
לסיום, כדאי לזכור שגם אם לחיה מסוימת יש מוח, זה לא בהכרח אומר שיש לה אינטיליגנציה עילית, כלים קוגניטיביים, רגשות או יכולות אנושיות אחרות.
פטריק ובובספוג מהסדרה “בובספוג מכנסמרובע”. הראשון איבד את המוח שלו, לשני מעולם לא היה.
חוטית נודדת באכזיב (קרדיט: ד”ר שבי רוטמן)