השבוע אני בכנס השנתי של המרכז למדעי המוח באוניברסיטה העברית שמתקיים כל שנה בעין גדי. אחרי הרצאות מרתקות של החוקרים, כולל כמה פריצות דרך ודיונים עמוקים על עתיד התחום ומהותו, הגיע אלינו אתמול בערב האמן חנוך פיבן והעביר לנו סדנה מיוחדת, שבה יצרנו קולאז’ים “בסגנון פיבן” בנושא מדעי המוח.
מוזמנים לצפות בכמה תוצרים נבחרים, ולקבל תחושה מסוימת כיצד מדעני מוח רואים את עבודת המחקר היום-יומית שלהם. מתחת לכל תמונה, הוספתי עליה כמה מילים:
המוח של החוקר מוצג פה כסליל הקלטה גדול ומורכב. אבל תראו מה קורה פה: עכבר מעבדה מכניס אלקטרודות חשמליות כדי “לקרוא” את פעילות המוח המוקלטת.
חלק מחוקרי המוח הם נסיינים, כלומר מדענים המבצעים ניסויים ועונים על שאלות מחקר ניסויות (כמו הבחור שמשמאל), וחלקם תיאורטיקנים, כלומר מדענים אשר לוקחים את אותן תוצאות ומנסים לפתח תיאוריה שתסביר מה בעצם תמונת המצב אומרת על מה שקורה במוח (כמו הבחור שמימין). על אף שנשמע ששני סוגי המדענים משלימים זה את זה, לא תמיד הם מצליחים לתקשר כל כך טוב. אבל מי יודע, אולי על כוס בירה, וקצת אלכוהול, יהיה אפשר לחבר את אותם שני חלקי פאזל המופיעים פה, למרות שהחיבור לא נראה טריוויאלי כלל
כלים שונים, כמו קסדת הEEG (שמודגמת פה על הראש האדום שמימין) מאפשרים לנו להקליט פעילות מוחית מבני אדם בצורה לא פולשנית ובטוחה, וכך בעצם “נעשים ניסויים בבני אדם”.
ניסוי מהסוג הזה מוצג פה, כשבעצם המידע מהמוח של הנבדק עובר ישירות ומתחבר “כמו כבל חשמלי” הישר למוחו של המדען. זהו כמובן רק ביטוי אומנותי, אבל מי יודע, אולי ביום מן הימים באמת נצליח להעביר מחשבות בין המוחות שלנו בצורה כזו או אחרת
ניסוי מהסוג הזה מוצג פה, כשבעצם המידע מהמוח של הנבדק עובר ישירות ומתחבר “כמו כבל חשמלי” הישר למוחו של המדען. זהו כמובן רק ביטוי אומנותי, אבל מי יודע, אולי ביום מן הימים באמת נצליח להעביר מחשבות בין המוחות שלנו בצורה כזו או אחרת
זהו סנטיאגו רמון אי קחאל, אחד מאבות אבותיו של תחום מדעי המוח, וזוכה פרס הנובל הראשון שזכה בפרס על חקר המוח, כבר אז ב-1906
לעיתים כל סטודנט מרגיש ככה, ולא רק סטודנט למדעי המוח. המרצה (מצד שמאל למטה) חושב על כל מיני רעיונות כאלה ואחרים, אבל הסטודנט המבולבל (מצד ימין) לא באמת מבין, ומנסה לפתור את הפאזל וללמוד כיצד המילים המוזרות שיוצאות למרצה מהפה באמת מייצגות את המחשבות שלו ואת מה שהוא מנסה להעביר..
בתואר הראשון, שבו כותבים עבודות על ימין ועל שמאל בעייפות חוזרת ונשנית וחיים על שמונה כוסות קפה ביום, אבל מסתבר שהתחושה הזו עוד חוזרת באקדמיה: כשצריך לכתוב תזה, כשצריך לכתוב מאמר, או כמו כאן: כשצריך להגיש “גרנט” ולשכנע את הקרנות המכובדות שהמחקר שלך מעניין, חשוב וראוי לקבל מימון
יו”ר המרכז למדעי המוח, פרופ’ ישראל (אלי) נלקן, אשר חוקר את חוש השמיעה ואת העיבוד האודיטורי במוח, חובב מוסיקה מושבע, ומשלב בין עבודה תיאורטית לעבודה ניסוית מעשית, כפי שניתן לראות בתמונה
העיניים של המדען שבתמונה מכילות חיות מעבדה שמוקלטות מהן אותות חשמליים מהמוח (ומופיעים דווקא על הפה שלו), ודווקא אותן אותות, כפי שניתן לראות, מחוברים לעין שלישית שפונה בכלל לכיוון אחר: לרשת מסובכת של כבלים, שהיא כמובן המוח של המדען, כך שבעצם באמצעות הסתכלות על המוח של החיות, המדען לומד גם על המוח שלו עצמו, לא סתם קראו חברי הקבוצה הזו
ליצירה שלהם “סלפי”
ולסיום, גם אם לא הייתם עדיין בקורס שלי, הקולאז’ הזה יכול לתת לכם מושג קטן כיצד המוח בנוי.
(פורסם בתאריך 31.1.17)