ביום חמישי חל יום הגבר הבינלאומי, שאחת ממטרותיו היא לשים זרקור על בריאות הגבר ועל אתגרים שגברים מתמודדים איתם. על סוגיה אחת כזו רציתי לדבר היום; סוגיה שלא עולה מספיק בשיח שלנו, והיא התאבדויות בקרב גברים.
התאבדות היא גורם המוות המרכזי בגברים מתחת לגיל חמישים בעולם המערבי. גברים מתאבדים בממוצע יותר מפי שלושה יותר מנשים. בישראל מתאבדים מדי שנה כ-300 גברים, כלומר כמעט כל יום גבר כלשהו במדינה שם קץ לחייו. יש טענות שהמספרים הללו נמוכים מהנתונים האמיתיים, משום שישנם מקרים שאינם מזוהים כהתאבדות, אלא, למשל, כתאונות. כך או כך, מדובר במספרים שאסור להתעלם מהם.
כשמסתכלים על הנתונים האלו, אי אפשר שלא להתייחס לנתון אחר, שהוא אולי תמונת מראה: מספר הנשים שסובלות מדיכאון (חד קוטבי) הוא כפול מאשר מספר הגברים. דיכאון הוא גורם משמעותי להתאבדות. לכאורה זה אולי נראה מוזר לראות פער כל כך גדול בין גברים לבין נשים בשני התחומים האלה, אבל ייתכן שבכך טמונה התשובה. חוקרים רבים מאמינים כיום כי קיים אבחון חסר של הפרעות פסיכיאטריות כמו דיכאון וחרדה בקרב גברים, וללא אבחון וטיפול, הסיכון להידרדרות ולהתאבדות גבוה הרבה יותר.
התפישה המגדרית המסורתית של גברים כחזקים, אסרטיביים וסולדים מרגשנות נפוצה מאוד בחברה שלנו. דיכאון ובעיות נפשיות לא עולים בקנה אחד עם הדימוי הזה. קריאה של עדויות של גברים שמתמודדים עם דכאון מראה כמה הדימוי החברתי הזה פוגע ביכולת שלהם לטפל בעצמם – קשה להם מלכתחילה להבין שהם באמת נמצאים בבעיה. הם מעידים שלסבול מבעיות רגשיות גורם להם להרגיש לא גבריים, ושהם חווים חשש גדול מאוד מהדרך שבה הסובבים אותם יגיבו לכך.
פנייה לטיפול יכולה להיתפש כחולשה ולכן גברים רבים נמנעים מכך, ונמנעים אפילו מהמחשבה שהם צריכים טיפול. אך ללא טיפול המצוקה מחמירה. כמעט פי ארבע גברים מכורים לסמים מנשים, וגברים רבים שסובלים מדיכאון פונים לסמים ולאלכוהול דווקא מתוך החשש מהסטיגמה שהמצוקה שלהם תקרין עליהם, ומתוך תחושה שאין להם דרך אחרת להתמודד.
אבל יש גם חדשות מעודדות. מאחר שההבניה החברתית היא זו שדוחפת גברים למצוקה הזו, לא מעט מחקרים מראים ששינוי של התפישה שלנו את הגבריות יכול להביא לשיפור ניכר בסוגיה. כך לדוגמה, במחקר שבו השתתפו יותר ממאה נבדקים, נמצא קשר ישיר בין תפישות מגדריות מסורתיות לבין תסמיני דיכאון. ככל שהמשתתפים הביעו עמדות שפחות מזוהות עם התפישה המסורתית כלפי גברים ונשים, הם גם הראו פחות סימנים של דיכאון וחרדה.
לכן, את הלקח כולנו צריכים ללמוד כחברה. להשתחרר מהתפישות הישנות של גבריות, להיפטר מהסטיגמות כלפי בעיות רגשיות והפרעות פסיכיאטריות ולהבין שאין פסול בהתמודדויות האלה, ואין לנו את הפריווילגיה לשפוט את מי שעובר את זה. הגיע הזמן להעלות את הנושאים האלה לתודעה; הגיע הזמן להפסיק להתבייש ולהתחיל לדבר יותר על מצוקות שגברים סובלים מהן, ולהכניס לתודעה את סוגיית ההתאבדות בגברים. כמו כן, אנחנו צריכים לפקוח עיניים, לשים לב מעבר למה שנראה לעין, אם אדם מסביבנו משדר מצוקה, אסור לנו לעבור על כך לסדר היום. זה יכול לעלות בחיי אדם.
אם אתם חשים במצוקה, ניתן לפנות למוקד הסיוע של ער”ן בטלפון 1201
אם הפוסט עניין אתכם, אתם מוזמנים להצטרף לתומכי הפטריאון, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל הטבות כמו יכולת להשפיע על התכנים וחשיפה לפוסטים לפני כולם. עוד פרטים כאן.
לכתבה שלי בדה-מרקר
