האם אנשים כשרוניים נולדים עם היכולות שלהם או רוכשים אותן במהלך חייהם? זוהי רק דוגמה לשאלה שאפשר לשאול במסגרת אחד הויכוחים הקלאסיים במדעי המוח: מה מולד ומה נרכש. לאורך השנים האמינו פילוסופים ואנשי מדע רבים שאנחנו מגיעים לעולם כשהתכונות המרכזיות שלנו מוטבעות בתוכנו, כלומר אנחנו נולדים איתן. לעומתם, אחרים האמינו שהמוח הוא “טאבולה ראסה”, לוח חלק שרק מחכה שיכתבו בו, ושהחוויות והאירועים שאנחנו עוברים לאורך החיים מעצבים ומשנים אותנו. בעבר סיפרתי שאחד התחומים המרכזיים בו ניטש הויכוח הזה הוא למידת שפה, הרי אנחנו בעלי החיים היחידים עם שפה כה מורכבת, האם זה משום שלמדנו אותה, או משום שהיא מוטבעת לנו בדנ”א? אך יש עוד אין סוף דוגמאות נוספות. למשל, כאשר ילד מפגין את אותן תכונות כמו הוריו, ייתכן שזה קורה כי הוא קיבל את התכונות בתורשה, אך גם ייתכן שהוא פשוט הביט בהוריו ולמד מהם, וקשה להכריע מה נכון.
כיום רוב הקהילה המדעית מסכימה שאין תשובה אחת גורפת להכל. המנגנונים הבסיסיים של המוח שמאפשרים את כל היכולות המיוחדות שלו הן מנגנונים מולדים, וייתכן ששוני גנטי יכול לגרום למנגנונים האלה לפעול מעט שונה אצל אדם מסוים, מה שיתבטא בכך שהוא יהיה כשרוני יותר בתחום ספציפי בהשוואה לאחרים. עם זאת, ככל שהמחקר מתקדם, אנחנו נדהמים לגלות יותר ויותר כמה משמעותי הוא דווקא החלק הנרכש, מה שאנחנו משיגים ומשפרים באמצעות למידה, ולא כי נולדנו איתם. מספיק להסתכל על עולם החי כדי לראות את זה.
זחל שאך בקע מביצה כבר מסוגל לזחול ולתפקד בכוחות עצמו. כל המידע החשוב שעוזר לו לשרוד בעולם באופן עצמאי כבר מתוכנת לו במערכת העצבים, הוא נולד איתו. לעומתו, התינוק האנושי הוא היילוד חסר הישע ביותר בכל עולם החי, הוא לא מסוגל לתפקד לבד עד גיל מאוד מאוחר, ולמעשה ממשיך ללמוד ולשפץ את ההתנהגות שלו גם עשרות שנים אחרי הלידה. זהו אחד החסרונות במוח מפותח, שכן יש מקום מוגבל בתוך תעלת הלידה, ולכן תינוקות נולדים עם מוח קטן יחסית, והוא ממשיך לגדול ולהתפתח גם לאחר הלידה.
אבל החסרון הזה הביא איתו יחד יתרון: גמישות מאוד גדולה. הזחל הקטן יודע כבר מלידתו מאילו איומים הוא צריך להרתע. לעומת זאת, אנחנו לומדים את רוב הסכנות שלנו עם הזמן. אבל אם העולם ישתנה ויופיעו סכנות חדשות, למשל אם במקום נמרים נצטרך להרתע מכבישים סואנים, הזחל המתוכנת מראש לא יצליח להתמודד עם התופעה, אך לעומתו דווקא חוסר המולדות והצורך ללמוד כל דבר הוא זה שמאפשר לנו להתמודד גם עם סכנות מסוג חדש. אתן דוגמה נוספת: ילדים נרתעים מאוד מאוכל מר משום שהטעם המר נועד לאותת לנו על קיומם של רעלנים באוכל. אך עם זאת, גם התכונה הכנראה-מולדת הזו היא בת שינוי. קפה הוא מר, ובעולם המודרני בו אנשים פעילים שעות רבות מאוד, רבים צורכים אותו באופן יומיומי ואפילו אוהבים את זה. כל זה התאפשר רק משום שניתן לשנות את המערכת בעת הצורך באמצעות למידה.
העולם המודרני משתנה במהירות היסטרית, אורח החיים בין דור אחד לזה שאחריו נראה אחרת לגמרי. לו הכל היה טבוע בנו מראש, לא היינו מסוגלים לשרוד בעולם כזה (וכנראה שמלכתחילה גם לא ליצור את השינויים הללו), אבל הגמישות הגדולה של המוח, שנובעת מהצורך ללמוד כל דבר, מאפשרת לנו להתמודד עם העולם מצוין.
מעבר לכך, הגמישות היא חדשות טובות לכולנו, משום שגם אם לא נולדתם עם כשרון יוצא דופן בתחום מסוים, למידה, תרגול ועבודה קשה לאורך זמן (ואין פה לצערי נוסחאות קסם כפי שרבים מנסים להציג, רק הרבה יזע ודמעות), יכולים להביא אתכם לרכוש יכולות חדשות, ואפילו לצבור בהם מומחיות.
ID 176051 © Andrew Taylor | Dre