האם באמת גילינו היכן ממוקמת התודעה במוח?

המחקר אותו מצטט הכותב, מסתבר, בכלל לא בחן תודעה. הוא בחן את מנגנוני העוררות שלנו. ידוע כבר שנים רבות (ונדבר על זה בין היתר בקורס), שלגזע המוח יש תפקיד משמעותי בשליטה על אופן העוררות שלנו. הוא פועל אחרת לגמרי בעירות, בשינה, בתרדמת ואצל צמחים, מצבים ששונים מאוד זה מזה. בנוסף, מוות מוחי מוכרז כאשר גזע המוח מפסיק לפעול. במחקר, שיצא ממש לפני תשעה ימים, בחנו את הקשרים שבין גזע המוח לאזורים אחרים במוח, מאין כבישים שדרכם האזור הזה מתקשר עם שאר העולם, ומצאו ששני קשרים כאלה, המובילים לשני אזורים במוח, נפגעים אצל חולים בתרדמת. אין ספק שזה מחקר מעניין, אבל איך אפשר להסיק ממנו שהכבישים הללו מובילים ל”אזור התודעה במוח”?

חשוב להבדיל בין עוררות לתודעה. עוררות מבדילה בין מצבים מאוד מוגדרים כמו שינה ועירות, תודעה היא מושג הרבה יותר מופשט, הרבה אנשים אוהבים לקרוא לה “האיש הקטן שבראשנו”, אנחנו יודעים שיש דברים שאנחנו מודעים אליהם ויש דברים שלא, ואנחנו יודעים שיש הבדל בין זה לבין “מצבי עוררות” (ולפי הכתיבה שלו, עושה רושם שגם הכותב מרוטר מבין את זה). עם זאת, מאוד קשה להגדיר מהי תודעה, ואין היום הגדרה מדעית אחת שמקובלת על כל עולם המדע. מכיוון שההגדרה כל כך מעורפלת, לחוקרים בתחום הזה קשה הרבה יותר להוכיח שהממצאים שלהם קשורים לתודעה ומעידים על משהו שיסייע להבין אותה. בגלל זה, אנחנו רחוקים מהיום שבו נוכל להגיד בודאות שהבנו כיצד עובדת התודעה במוח. זה לא אומר שצריך להפסיק לנסות. צריך להמשיך, אבל צריך לדעת לשאול שאלות שניסויים ידעו לענות עליהם, וצריך לדעת להסיק מהניסויים שאנחנו עורכים את המסקנות הנכונות, ולא להפליג למסקנות לא הגיוניות לחלוטין, כי הן רק פוגעות במחקר המדעי.

וזו גם ההמלצה שלי אליכם, בכל פעם שאתם נתקלים בידיעה על מחקר מדעי, נסו להבין מה היו תוצאות המחקר, ורק לאחר מכן בחנו האם באמת ניתן להגיע למסקנות שאליהם הגיע כותב הידיעה. במקרה שלנו, אם נסתכל על התוצאות (נמצאו קשרים בין חלקים במוח שנפגעים אצל חולים בתרדמת) ועל המסקנה (התגלה האזור במוח שאחראי על תודעה), נראה שאי אפשר להסיק את האחת מהשנייה, ולכן צריך לקחת את המסקנה הזו בערבון מוגבל.

(פורסם ב-13.11.16)