האם אפשר להשתיל מוח של אדם אחד – בגוף של אדם אחר?

אני מאמין שחלקכם נתקל בדיווחים השונים על האיש שהולך לעבור “השתלת ראש”, ומי שלא, מוזמן לקרוא כאן. אז האם אנחנו הולכים לקראת עידן שבו אדם יוכל “להחליף את הגוף שלו” בגוף של מישהו אחר? מי בכלל התורם ומי המקבל בכזה ניתוח? והאם זה יילמד אותנו עוד על תפקידו של המוח במה שאנחנו קוראים לו “האני הפנימי” או “הנפש”?

לדעתי, עוד מוקדם לדבר על השאלות הללו, כי הניתוח הזה בעייתי בדברים הרבה יותר בסיסיים. הרבה מאוד אתגרים פיזים עומדים בפניו של המנתח. הנה שניים לדוגמה:
המוח הוא איבר חי שצורך המון אנרגיה, וברגע שמנתקים אותו ממקור האנרגיה שלו (מערכת הדם), הוא פשוט יתחיל למות (כמו שקורה בשבץ).
המוח וחוט השדרה הם בעצם איבר שלם מחובר. תאי העצב במוח שולחים שלוחות ארוכות מאוד העוברות לאורך כל חוט השדרה ובהם עובר המידע המניע את השרירים, ובכיוון ההפוך, מידע תחושתי (למשל כשנוגעים למישהו ברגל) עובר מחוט השדרה למוח. ברגע שהראש ינותק, כל המסילות האלה ינותקו. איננו יודעים כיום כיצד לחבר אותם בחיווט עדין ומוצלח כך שהמערכת תעבוד כמו שצריך (נראה לפחות לפי קצת מחקר שיש לד”ר קנאברו כמה רעיונות, אבל לא ברור עד כמה הם יישימים). וכל זה בלי להגיד מילה על שלוחות נוספות שיוצאות מהמוח אל הגוף, למשל העצבים שמבקרים את קצבי הנשימה או אלה שמבקרים את קצב הלב.

האתגרים הללו הופכים את הניתוח הזה למסוכן מאוד. ובאמת, לאורך ההיסטוריה נערכו מעט ניסויי השתלת ראשים בבעלי חיים. רובם המכריע של הניסויים כשל לחלוטין והביא למוות מידי. היו שני מקרים בהם הצליחו להשתיל ראש של קוף אחד בגוף של קוף אחר, והחוקרים מדווחים כי הקוף אף הצליח להריח, לשמוע ולראות, עם זאת, לאחר מספר ימים הקופים מתו.

כל חברת תרופות שמפתחת תרופה, ורוצה לנסות אותה על בני אדם, חייבת קודם לנסות אותה על חיות מעבדה, התרופה צריכה להראות הן שהיא פועלת, אך יותר מזה, שהיא לא מסוכנת (או בעלת סיכונים סבירים בלבד). הדבר הזה לא בוצע פה, הרופא מתכוון לבצע על בני אדם ניתוח שמעולם לא הצליח על בעלי חיים, לכן אין שום סיכוי שהניתוח הזה יאושר על ידי אף ועדת אתיקה, וזה עוד לפני שנגענו בשאלות האתיות-פילוסופיות שמופיעות בראש העמוד, שהן חשובות מאוד.
יש בטח שייטענו שהחולים שיעברו את הניתוח הם אנשים שגם ככה נמצאים במצב סופני. אבל זו לא סיבה מספקת. האתיקה הרפואית לא מתירה את חייהם של חולים סופניים. בדיוק מאותה הסיבה אף אחד לא ייקח נידונים למוות ויערוך עליהם ניסויים לא אתיים באמתלה שהם “גם ככה הולכים למות”. גם אם הניסויים הללו יכולים להביא לפריצות דרך מדעיות, עולם המדע והרפואה מבין היום שאסור לערוך אותם. ד”ר קנאברו עדיין לא מבין זאת, והוא כנראה צפוי לאבד את משרתו בעקבות הניתוח, אך בעיני, יותר מכל, זהו פשוט חוסר אחריות משווע של אדם שרואה לנגד עיניו רק את הפרסום והתהילה, גם אם בדרך הוא יגרום למותם הדי ודאי של בני אדם אחרים.

(פורסם ב- 4.10.16)

ולרי ספירידונוב, שמעוניין  לעבור את הניתוח (צילום מסך)