כולנו מכירים את זה, החל מביטויים כמו “נכנסת לי ללב” ועד לאימוג’ים בצורת לב שנועדו להצהיר על אהבה. מגיל צעיר למדנו לקשר את הלב שלנו לרגשות. אולם האמת היא שהלב כלל לא אחראי על הרגשות שלנו, לא על אהבה, לא על יחסים חברתיים, וגם לא על הנפש או העצמיות שלנו. אפשר לראות את זה בצורה פשוטה כשמסתכלים על מחלות לב. לא רואים אצל חולים שפעילות הלב שלהם נפגעת שינויים ברגשות, בהתנהגות או באופי. לעומת זאת, פגיעות במוח בהחלט יכולות לגרום לכל אחד מהדברים האלה. כי בסופו של דבר, על אף שזה לפעמים מרגיש לא אינטואיטיבי, המוח שלנו הוא זה שאחראי על הרגשות ועל ההתנהגויות המורכבות שלנו. והלב? הלב הוא בסך הכל משאבת דם “טיפשה”.
למה התפתחה אצלנו המחשבה המוטעית לגבי הלב? התשובה היא שהלב שלנו פועם, ואנחנו יכולים להרגיש (דרך חוש המישוש) את הפעימות האלה, בייחוד כשהן חזקות, דבר שקורה למשל כאשר אנחנו מתרגשים. סיפרתי לכם לא ממזמן שאנחנו לא יכולים להרגיש את המוח. לו כן היינו יכולים לעשות זאת, סביר להניח שבמקרים של רגש מאוד מאוד חריף, היינו מרגישים את המוח שלנו עובד במלוא העוצמה.
אז מדוע הלב שלנו פועם חזק כשאנחנו מתרגשים?
הגורם לכך, באופן לא מפתיע, הוא המוח שלנו. במצבי חירום, שבהם צריכים להיות מאוד מרוכזים ולהגיב במהירות, מערכת העצבים יודעת לשנות את סדרי העדיפויות בגוף ולהזרים יותר אנרגיה למערכות שקריטיות להתנהגות הזו באותו הרגע. מאחר שהלב הוא האיבר האחראי על הזרמת הדם לגוף, מערכת העצבים יודעת לגרום לו להעלות את הדופק, ובכך להזרים יותר דם ויותר אנרגיה. רגשות חריפים נוצרו כדי לאפשר לנו להתמודד עם מצבים לא שגרתיים. מצבים שבהם אנחנו כועסים, פוחדים או אפילו אוהבים הם מצבים שבהם הגוף זקוק ליותר אנרגיה ופוקוס, ולכן המוח שולח פקודה ללב (דרך מערכת העצבים הסימפטתית והפרשה של אדרנלין, למי שמכיר), להגביר את קצב הפעימות שלו. אנחנו מרגישים את הדופק עולה, ולכן חושבים שהלב הוא זה שגורם לרגש החזק, אלא שמאחורי הבובה שרוקדת יפה, עומד בובאי שמושך בחוטים: המוח.
אז אם חוויתם אהבה נכזבת, אני יכול להרגיע אתכם, הלב שלכם לא נשבר, הוא שלם והוא עובד מצוין. ולגבי המוח? זכרו שהוא כל כך גמיש שעם מספיק זמן ורצון הוא יצליח להתגבר גם על המצב הזה, וכמו שאומרים, גם זה יעבור.
המוח מסביר ללב מהי אהבה… מתוך הדף הנהדר “The Awkward Yeti”