מוחו של הקיסר המטורף

לו רק יכולנו להכנס לראשם של דמויות היסטוריות מרכזיות ולהבין את הלך הרוח שלהם, היינו מבינים את ההיסטוריה יותר טוב, ואולי גם מקבלים השראה כיצד להתמודד עם אתגרים בימנו אנו. אני מאמין שהמחשבה הזו עולה לא אחת אצל היסטוריונים בראש, אבל אם תשאלו אותי, אחת הדמויות המעניינות ביותר שהייתי רוצה להכנס למוחה היא של הקיסר הרומי קליגולה, מי שנחשב בעיני רבים בתור “הקיסר המטורף”.

מעט לאחר שעלה לשלטון, קליגולה חלה ב”דלקת עצבים” כפי שחלק מההיסטוריונים קוראים לה. קליגולה נלחם באומץ במחלה ובסוף התאושש וחזר לשלטון. אלא שהסתבר שעל הכס עלה קיסר משוגע לחלוטין. הוא הכריז על עצמו כאל, הורה להחליף את הפסלים של כל האלים הרומיים והיווניים במקדשים בפסלים שלו, ארגן משתאות ענק שבהן הוא סרסר את אחיותיו לאנשי הסנאט ולמכובדים נוספים, רצח המוני בני אדם רק כי הם לא הסתדרו לו יפה בעין, בנה גשר עצום על מפרץ נאפולי ורכב לאורכו רק כדי ללעוג לאצטגנין שאמר שהסיכוי שלו להיות קיסר קטן יותר מזה שהוא יצליח לרכוב בתוך המפרץ הזה, וכמובן, במעשה המפורסם ביותר שלו, הוא הורה למנות את סוסו האהוב לקונסול ואף הקצה עבורו ארמון מפואר עם משרתים. אין ספק, לא בדיוק התנהגות נורמלית ושפויה, ומאחר שהיא נמשכה לאורך זמן רב, סופו היה גם שהוא נרצח בידי כמה מורדים שקצה נפשם בהתנהגותו.

אבל מה גרם לקליגולה להתנהג בכזו צורה? מה השתבש במוח שלו שהפך את קיסרותו לשלטון טירוף? רבים מטילים את האשמה על אותה “דלקת עצבים” מסתורית, אבל אי אפשר לדעת מה המחלה המקבילה בת זמננו לאותה דלקת, והאם היא אחראית להכל. אמנם אני לא היסטוריון (ולכן יש לקחת את דברי כאן בערבון מוגבל), אבל בתור חוקר מוח, החלטתי לנסות להענות לאתגר ולשער מדוע קליגולה הפך לקיסר משוגע…

כשמסתכלים על עברו של קליגולה, רואים שלא הכל היה שם כל כך ורוד. קליגולה חווה ילדות מאוד טראומתית. אביו, גרמניקוס, היה מפקד בצבא הרומאי שנלחם בגרמניה, וקליגולה נולד וגדל בין בסיסים צבאיים ארעיים ולא בבית יציב ומתפקד. הקיסר טיביריוס ראה באביו אויב של ממש, וחשב כי הוא חותר תחתיו כדי לקחת ממנו את הקיסרות. כנקמה, הוא החליט לפגוע בו ובמשפחתו, וקליגולה ראה כיצד כל קרוביו נלקחים ממנו. הקיסר קשר נגד אביו והביא להרעלתו ולמותו, לאחר מכן הורה להגלות את אמו ואת אחיו הגדול לאי מבודד שם גם הם מתו, וכמו כן גם אסר את אחיו השני והרעיב אותו למוות בכלא, משאיר את קליגולה הקטן יתום וללא שני אחיו הגדולים. כל אלה יצרו מצב טראומתי נפשי קשוח למדי, שלא מפתיע שהשפיע גם על מוחו. בהמשך החיים, אגב, אשתו הראשונה מתה ביום לידת בנו בכורו, וכנראה הגדילה עוד יותר את הטראומה.

אך לקליגולה היו גם אחיות, ולפי מספר מקורות הוא נתפס מקיים יחסי מין איתן כבר בגיל העשרה. גילוי עריות לא היה מקובל ברומא, וזה עוד סממן להתנהגות לא נורמלית כבר בגיל הילדות. בנוסף לכל אלה, הוא כנראה סבל מאפילפסיה. אמנם מחלה זו לא מקושרת ישירות לבעיות נפשיות, אך ישנם מקרים של אפילפסיה שבהם רואים גם אי יציבות רגשית והתנהגות אימפולסיבית, כפי שהפגין קליגולה. ואם כל זה לא מספיק, הוא גם סבל מנדודי שינה שבמצב קבוע משפיעה מאוד על האופי וההתנהגות, אני מאמין שחלקכם הייתם עדים לכך בעצמכם.

אם כן, לקליגולה הייתה ילדות מאוד טראומתית, אפילפסיה ואינסומניה. לכל הסיבות הללו יש פוטנציאל לבדן לגרום לבעייה פסיכיאטרית, וכשהן מגיעות יחדיו זה כבר עלול להיות מסוכן. בשלב הזה, כשהכל נבנה אחד על השני, ייתכן שכל מה שהיה צריך זה איזשהו טריגר קטנטן שיגרום להכל להתפרץ. ייתכן שזו הייתה אותה “דלקת עצבים”. מה היא הייתה? אולי מישהו ניסה להרעיל אותו, אולי הוא נדבק בנגיף כזה או אחר, לעולם לא נדע, אך ייתכן שאותו אירוע היה “הקש ששבר את גב הגמל”, וכשקליגולה קם ממנו, הוא חזר אדם אחר לגמרי, והוביל את רומא לתקופה של טירוף ובלהות.

אז כאמור, אנחנו לא באמת יודעים מה קרה שם, וייתכן שכל אלה הם רק ספקולציות. אבל לפעמים קצת היכרות עם מדעי המוח יכולה גם לשפוך אור חדש גם על תחומים אחרים שנראים לא קשורים כלל.
 

פסלו של קליגולה. מתוך ויקיפדיה